הלחישה
מאת חגית קרצו
כשהייתי רגע לחמישים (לפני כמה שנים), ישבתי עם חברה לטכס עצה מה עושות לרגל חגיגות יובל
שנים. אף פעם לפני כן לא יכולתי לחשוב על גיל חמישים כעל משהו שמחובר אליי, אבל גיל מסתבר הוא
רק עניין של זמן, והזמן עובר.
ראינו שיש טקס שמבקש לקרות והתחלנו לגלות מה הוא. אט אט הוסרו הצעיפים והסתבר שמדובר בטקס
מעבר. הטקס הוכן בקפידה ותוכנן היטב. השתתפו בו בני משפחתי וחברותיי, שמהוות את הקהילה
הרוחנית שלי. היה זה טקס המעבר שלי אל עבר זקני וזקנות השבט.
לאחר כחודשיים הפסיק להופיע הדם שלי.
"מה זה?" שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי" לא סיכמנו שאני נשארת צעירה לנצח"?
זה היה לפני שחוללת טקס מעבר בחייך, נעניתי בקריצה.
"חבל, עד שלמדתי לשמוח בדם הנשי..." אי אפשר להיות גם כאן וגם שם. בחרת, עברת, נגמר.
אז עברתי לצד השני... ובאופן מוזר הופיעו תהליכי השלה, התרוקנות, לא פיזית, לא נפשית, התרוקנות רוחנית.
ומצאתי פחות הנאה מבעבר בעבודת הריפוי שלי ויותר פשטות בחיי.
נעלמו ההנאות הישנות ולא התחלפו בחדשות, היה שלב בו חוויתי מוות פנימי כואב ותחושה של חוסר טעם בהבלי העולם.
במקביל (וקצת קודם) החלה לילית לפקוד את ימי ולילותיי באה לספר לי את הסודות שלה, ליצור תיקון ושלום בעולם, בין חוה לאדם.
היא גילתה לי שמעולם לא היו שתי נשים, שיש רק אישה אחת בעולם – היאניאת, כלומר - אנחנו.
היא לימדה אותי את הדרך חזרה אל גן העדן האבוד, לפני שהחל המאבק בין המינים, לפני היות אשמה,
בושה, פחד, זעם, סבל, גירוש. לימדה אותי איך לרפא את הגברים האהובים.
היא ביקשה שאכנס נשים ואלמד אותן את הידע, התחלתי בקבוצות קטנות ללמד בסודי סודות ונתקלתי בקירות של עצמי: פחד, אשמה, בושה, זעם, סבל, כאב, בזיון...
ואז הופיע הקול ההוא, עליו אני מספרת בפוסט שלי, עיקש ומתמיד. עד שהסכמתי והבנתי שהגיע העת
לצאת לאור.
******
את הלחישה הזו אני שומעת כבר שנה.
היא חוזרת בעקביות ואומרת רק:
כנס בנות לילית...
באפריל 2015 אמרתי לה:
שמעתי. אני נוסעת עוד מעט לחו"ל עם המשפחה...
נטפל בזה כשאשוב מהמסע.
אבל הלחישה חזרה על עצמה בעקביות.
התחלנו לחצות את אמריקה לרוחבה
ובאלבמה הלחישה התגברה:
כנס בנות לילית...
לילה אחד לא יכולתי להרגע מרוב לחישה,
הרמתי טלפון לחברה בארץ ואמרתי לה:
כשאשוב ארצה בעוד חודשיים - שלושה
אני יוצרת כנס נשים גדול - כנס בנות לילית.
את איתי?
אני איתך - אמרה החברה.
והלחישה נרגעה.
שבתי ארצה והלחישה חזרה:
כנס בנות לילית....
עכשיו אי אפשר, אמרתי ללחישה
יש בר מצווה ואחר כך לידה של נכד,
אני אהיה סבתא חדשה...
והלחישה מעט נחלשה,
ממתינה.
הבר מצווה עברה ובין שמחה לשמחה הלחישה חזרה והשמיעה קולה:
כנס בנות לילית....
הלידה עברה והפכתי לסבתא עסוקה
והלחישה נחלשה מעט ושוב חזרה בעוצמה:
כנס בנות לילית... כנס בנות לילית...
לילה אחד התבוננתי בלחישה
וראיתי שהגיעה העת
הסתיימו התירוצים
נותר רק הפחד מהעוצמה
אני רק אישה אחת - אמרתי.
תתחילי והנשים יגיעו - לחשה.
התחלתי והן הגיעו.
וממשיכות להגיע.
ואת,
את שומעת את הלחישה...?
*******
המעבר לצד השני, דרש ממני לוותר על פינת הנוחות, לקחת צעד נועז של הנהגה, לצאת מהקליפה.
במקום בו נשים בוגרות מנהיגות את העולם - נוצר שלום (ראו "נשות ליבריה").
אני מאמינה שיחד יש לנו את כל הידע והחכמה הנחוצים על מנת לייצר את השינוי המתבקש, למען עתיד
ילדנו, נכדנו ושבעת הדורות הבאים.
אנחנו מתכנסות.
בכנס הזה יהיו נשים בכל הגילאים, האכויות והצבעים, יהיה מרחב נשי מכיל, אוהב, מלמד, מתפתח.
יהיו מנחות מדהימות, סדנאות מעולות, יהיו טקסים ותנועה ולמידה ותהיינה האחיות שלנו מכל הארץ.
והכי חשוב - אנחנו נהיה שם.
אז אתן באות, אחיות שלי?